<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן קי"א</h1>
<h2>דף ה:</h2>
שאלת עוד הא דאמרינן בסנהדרין בפרק קמא תנחום בריה דרבי אמי איקלע לאתר דרש להו וכו' אמרו לו והא איכא הכא ר' מני דמן צור ותניא תלמיד אל יורה במקום רבו אלא אם כן רחוק ממנו שלש פרסאות, משמע הא חוץ לשלש פרסאות מותר, וקשיא דהא בפרק הדר [ערובין ס"ג ע"א] משמע דבפני רבו היינו תוך שלש וחייב מיתה ושלא בפניו אינו חייב מיתה אבל אסור ואפילו רחוק הרבה. תשובה דבר זה עמדו עליו הראשונים, וחכמי הצרפתים אמרו בערובין [ס"ב ע"ב] דבשלש חייב מיתה כבני אהרן דמחנה ישראל שלש פרסאות ותוך שלש בפניו קרינן ביה, וחוץ לשלש אפילו בסוף העולם אסור, וההיא דסנהדרין בתלמיד חבר. ואין דרכם מחוור בעיני דאם כן לא הוה ליה לתנא למיסתם לישניה ולמימר תלמיד אל יורה אלא אם כן רחוק שלש פרסאות דמינה משמע דכל תלמיד קאמר דתלמיד סתם לא משמע תלמיד חבר, אלא הוה ליה למיתני תלמיד חבר אל יורה. ועוד דהא רבה בר בר חנא ורב תלמידי רבי הוו ולא תלמידים חברים ואפילו הכי אמרינן התם בסנהדרין דכי נחתו לבבל שקלי רשותא מרבי, ואמרינן התם כיון דגמירי למה להו רשותא ופרקינן משום מעשה שהיה וכו' באותה שעה גזר רבי תלמיד אל יורה אלא אם כן נטל רשות מרבו, דאלמא אי לאו גזרתיה דרבי הוו שרו אפילו בלא נטילת רשות, וממנה אתה למד לבני אהרן ולתלמידו של רבי אליעזר שהיו קודם גזרתו של רבי דשלא בפניו יש לו שיעור, והיינו תוך שלש פרסאות, ובפניו פניו ממש או במקומו ובעירו. והא דלא אקשו ליה לרבא התם בעירובין ממעשה של תלמידו דרבי אליעזר אלא משום דנתחייב מיתה אפילו ברחוק שלש פרסאות, דלכאורה שמעת מינה דלא הוה קשיא להו מינה אלא משום דלרבא בכי הא אינו חייב מיתה הא לאסורא פשיטא לכולהו דאסיר ואפילו רחוק ממנו שלש פרסאות, לא היא אלא משום דהתם מימריה דרבא לא איתפרשא בהדיא שלא בפניו בכמה, ועוד דאפילו נתפרשה מכל שכן קא פריך דאפילו רחוק ממנו שלש פרסאות אסור וחייב מיתה. וגם הרב רבי אברהם ז"ל כן פירש דחוץ לשלש פרסאות מותר. ואם תאמר מגזרתו של רבי ואילך מיהא יהא אסור, יש להשיב דנפקא מינה היכא דנטל רשות מרבו אחד ואף על פי שיש לו רב אחר, דאילו תוך שלש פרסאות אסור וחייב מיתה עד שיטול רשות אף מן השני וחוץ לשלש פרסאות מותר. זהו שנראה לי לישב הלכות הללו.
